מדוע אנו מתגרשים? 

מדוע אנו מתגרשים? כיצד הופך אוהב לאויב?

מאמר מאת עורך דין אברהם זאדה הרפז - המייצג בענייני משפחה וגירושין.

כיצד הכל מתחיל?

כיצד יתכן הדבר כי ביום החתונה היינו אוהבים ומאושרים כל כך, באופן שהיינו סבורים כי בן הזוג הניצב לפנינו הנו המתאים, האוהב והתומך שחיפשנו כל חיינו – ואילו עתה עומד בפנינו אדם שכל רצוננו הוא שיצא מחיינו – ועדיף שעה אחת קודם.

כיצד הפך אדם אהוב, לאדם אשר איננו מעוננינים בו עוד ולעיתים אף לאויב ושנוא נפשנו?

לכך ישנם מספר הסברים ואמנה את ההסברים המקובלים עלי ביותר:

1. שינוי בצרכים והתמעטות החסמים:

מחקרים מדברים על כך כי גורמים כגון: אבולוציה,חינוך, סביבה וכו’  – הם המניעים את צרכיו ורצונותיו של האדם.

ברם, נראה כי הגשמת רצונותיו ושאיפותיו של אדם שהוטמעו על ידי גורמים אלו, משתנה מתקופת חיים של אדם לשניה.

מי מאתנו אינו זוכר עצמו בשנות העשרים לחייו, כיצד רקמנו לעצמנו חלומות על משפחה נחמדה, דירה נחמדה, רכב, תכנית חיסכון קטנה, קריירה וכו’.

על מנת להגשים רצונות אלו, חיפשה נפשנו בן זוג מתאים לצורך הוצאתם לפועל של אותן משאלות ליבנו אשר כאמור שיקפו את אותה תקופה בחיינו.
מחקרים מדברים על כך שבתהליך בחירת בן/בת הזוג אף משתתפים חושים כגון חוש הריח (אשר מסייע בבחירת בן זוג הרחוק מבחינה גנטית לשם בריאות הצאצאים), חוש הראיה (העוזר לנו לבחור בן זוג נאה המשול בטבע לבריא) ועל זאת הדרך.

ניתן לומר כי בגילאים אלו אנו נוטים לבחור באותם בני זוג אשר יועילו ויסייעו לנו להוציא את תוכניותנו לפועל. מי מאתנו לא שאף בגילאי העשרים למציאת בן זוג נאה, משכיל, חסון, בעל כושר השתכרות, שופע רעמת שיער וכו’.

כאמור תכונות אלו נצרכו בגילאי העשרים לשם הוצאת תוכניותינו אל הפועל ובמיוחד לתמוך בצורך ליצירת צאצאים, ליצירת המשכיות ולייצירת תנאים כלכליים אשר יאפשרו גידולם של צאצאים אלו – אשר ירשו אותנו בבוא העת.

עקב הצורך במציאת בן הזוג האולטימטיבי לצרכים אלו והצורך כי בן הזוג אף יקבל אותנו בגירסה הקיימת –  אף השתדלנו שלא להבליט את החסרונות שאפיינו אותנו באותה תקופה.

מי מאתנו אינו זוכר איך שקלנו מילים בטרם נאמרו, מי אינו זוכר איך שקלנו התנהגויות על מנת למצוא חן בעיני הצד השני. הרעפנו מחמאות וכינויי חיבה, הרעפנו מתנות ופרחים והתאמצנו לרצות את הצד השני ככל יכולתנו.

מאידך, לא הסתפקנו בכך, אלא אף התעלמנו מאיתותים מבשרי רעה לגבי הצד השני. אם לדוגמא בן זוגנו היה מבצע עמנו שיחות טלפון באופן אובססיבי ומתנדב להסיענו ממקום אחד למשנהו – הדבר התפרש בעיננו כדאגה וכגילוי חיבה.

עם חלוף הזמן, משהשגנו את המטרות שלשמם התקשרנו עם בן הזוג, ובמיוחד לאור הגשמת הצורך בהולדת הצאצאים, והאפשרות הכלכלית לגידולם, ומשהבטחנו את המשכיותנו ולעיתים את התייצבותנו הכלכלית, הרי שצרכינו בגילאים מאוחרים יותר משתנים.

מצורך של דאגה להמשכיות הדור וייצוב הצאצאים מבחינה כלכלית – משתנים צרכינו לצרכים של מיצוי עצמי, הגשמה עצמית, הנאה, חיפוש משמעות, קריירה, לימודים וכו’.

זהו הזמן בו אנו עורכים חשבון נפש, בדיוק באותו אופן בו ערכנו חשבון נפש טרם נישואנו, דהיינו – האם בן הזוג העומד מולנו כעת מתאים להגשמת מטרותינו החדשות?

במקרים רבים התשובה הנה שלילית שכן הגשמת צרכים כגון הולדת צאצאים ויצובם מבחינה כלכלית – שונה בתכלית מהגשמת מטרות כגון הגשמה עצמית, חיפוש משמעות וכו’.

מאחר ובן הזוג אינו מהווה עוד כלי להשגת מטרתנו – הננו מתפנים לעריכת חשבון נפש ומעלים עם הזמן שאלות נוקבות בקשר לבן/בת הזוג.

לכך כאמור מצטרף “השינוי באישיות בן הזוג”, אשר אינו בדיוק שינוי, אלא התבטאותה של האישיות האמיתית לנוכח הסרת החסמים.
ונחזור לדוגמא הקודמת: אם בשנות העשרים גילה בן הזוג גילויי חיבה כגון עריכת שיחות טלפון מרובות בכל שעות היום, גילה דאגה ועניין למקום המצאנו וכו’ – דבר שנראה אז כדאגה טהורה וכגילויי חיבה, הופך עתה עם הסרת החסמים לגילוי של דאגה אובססיבית ואולי אף לקנאות אלימה וחונקת. ביטויים כגון “איפה את נשמה?” הופכים ל:”עוד פעם את בקניון?”

ברור כי התנהגות זו אינה מסייעת לנו עתה, להשיג את מטרות כגון הגשמה עצמית, חיפוש משמעות, פיתוח הקריירה וכו’.

מכאן הופך הריחוק בין בני הזוג לדבר שאינו נמנע והתוצאות ידועות מראש.
כל צד מטיל את האשם על משנהו תוך שהו שואל את עצמו את הבלתי נמנע: כיצד עשה את הטעות המרה בהתקשרו עם אותו בן זוג.
זהו הזמן בו עולים וצפים “הסימנים המקדימים” אשר עלו בטרם הנישואים ואשר נהגנו להחביאם מחשש שיסכלו את הוצאת תוכניותנו אז אל הפועל.
בנוסף לכך, כיוון שלאור המצב החדש איננו חוששים עוד מאבדן בן/בת הזוג, אף אנו עצמנו מסירים את החסמים אשר שמנו לעצמנו ואף פגמי אישיותינו פורצים ללא מורא – ומכאן הדרך לחיכוכים יומיומיים הנה קצרה.

2. שינוי במבנה האישיות:
לכל אדם אישיות שונה אשר אף היא משתנה מתקופת חיים אחת לשניה.
ברור כי אישיותו של אדם נתונה לשינויים תמידיים בעקבות אירועים שהננו חווים, בעקבות הסביבה בה הננו גדלים, בעקבות השכלה שהננו רוכשים וכו’.

לפיכך, ברור כי אישיותו של אדם בן עשרים, הנה שונה בתכלית מאישיותו בהיותו בן 40.

טלו לדוגמא גבר ואישה אשר נישאו בשנות העשרים לחייהם. הגבר עבד כשכיר כשמסלול חייו נע בין עבודתו לבין לכורסת הטלוויזיה, ואילו האישה השקיעה בהשכלתה תוך שהיא רוכשת תואר אחר תואר, קופצת בין תפקידי ניהול שונים, מבצעת נסיעות תכופות לחו”ל, מרחיבה את מעגל חבריה וידידיה -  כלום לשני בני הזוג, יהיה כלל נושא שיחה משותף? כלום יוכלו בני הזוג לגשר על פערים הולכים ונפערים אלו?

אם לא די בכך, הרי שבנוסף לשינוי האישיות אשר מתרחש עם הזמן, הרי לכל אדם סממני אישיות מסויימים המאפיינים את אישיותו, וסממנים אלו מתגלים לעיתים אך ורק לאחר שנות נישואים רבות שכן עם חלוף הזמן ועם התקדמות מערכת היחסים ולאחר שהשלים האדם את צרכיו, כאמור – מסיר אדם את חסמיו כאמור לעיל והאישיות האמיתית פורצת במלוא הדרה. 

כאמור, קיימים הסברים רבים ומגוונים וברור כי הדבר נובע ממגוון של סיבות השלובות אחת בשניה, וקיים שוני בסיבות לגירושין ממקרה למשנהו ויתכן ולעולם לא נדע מהי הסיבה האמיתית לגירושין, שכן החוקרים נחלקים בדעותיהם לגורמי הגירושין.

יש חוקרים הסבורים כי הדבר נגרם בשל תרבות השפע והתחרותיות אשר אופפת אותנו, יש הסבורים כי הדבר נובע מהצורך לסיפוקים מיידיים ולתחרות שהקנתה לנו תרבות השפע, יש הסבורים כי הדבר נובע  משינויים קיצוניים בערכי החברה, יש הסבורים כי הדבר נובע בשל האופי הסבלני/לא סבלני של החברה, יש הסבורים כי הדבר נובע בשל מצב כלכלי חברתי זה או אחר, יש הסוברים שהדבר נובע משינוי במעמד האישה, מהקלות הבלתי נסבלת של הפירוד -  ועל זאת הדרך, איש איש והסבריו.

לא נותר אלא להצטער על כך כי התא המשפחתי החם אשר היה קיים בדורות עברו, הולך ומתפורר לנגד עיננו, ונראה כי הנישואים במתכונתם הנוכחי, איבדו מחינם.

עוד מצערת העובדה כי אף על האמור לעיל, יהא כמעט בלתי אפשרי לבצע בחירה מושכלת יותר של בן/בת הזוג. ישנם מחקרים המוכיחים כי חיים משותפים עם בן הזוג משך שנים רבות בטרם הנישואין, אינה מתכון המסייע להכרת הצד השני ולבחירת בן זוג מושכלת יותר ואף לעיתים עובד הדבר באופן הפוך ומגדיל את הסיכוי לגירושין. אחוז הגירושין אצל זוגות אלו אינו מהנמוכים ואף לעיתים גבוה יותר.

אף הסטטיסטיקה לגבי זוגות הנישאים בשנית במערכת זוגית חדשה, כשהם מסתייעים בכלים שרכשו במערכת הזוגית הראשונה – אינה מעידה כי הדבר סייע בידם להפחית את הסיכוי לגירושין ולעיתים הסיכוי לגירושין הנו מוגבר יותר במערכת הזוגית השניה והשלישית.

אשר על כן – חרף העובדה כי הדבר כמעט ואינו ניתן, יש לשקול היטב את בחירת בן הזוג בטרם הנישואין ולהסתייע בכל כלי אבחוני כזה או אחר ואף לחשוב על מתכונת הנישואין הרצויה הכוללת הסכם משפטי ולא בנוסח הכתובה, שכן אין להתעלם מהסטטיסטיקה שפורסמה לאחרונה על ידי הלשכה המרכזית  לסטטיסטיקה:

בשנת 2009 עולה, כי כ-50 אלף זוגות התחתנו, וכ-13,000 זוגות התגרשו. 

כאן המקום להסביר כי אותם זוגות אשר התגרשו היום, הנם אותם זוגות שהתחתנו לפני מספר שנים כאשר מספר הזוגות הנישואין היה מצומצם יותר לאור גודל האוכלוסיה, כך שסטטיסטיקת הגירושין עומדת על בין 30% ל-35%.

צאו עתה וחישבו כמה זוגות הנכם מכירים שחיים חיי פרישות, בדידות ואומללות בעודם נשואים אך אינם אוזרים עוז לבצע את הגירושין בפועל?

הכותב הנו עורך דין דיני משפחה ו עורך דין מקרקעין הכותב הנו עוסק גם ב ייצוג בוועדת ערר מחוזית

אין באמור לעיל בבחינת יעוץ משפטי ובכל מקרה יש לפנות לעורך דין על מנת לקבל חוות דעת אישית בעניין פרטני.